בתי החולים בלינסון (ע"ש רבין), שניידר לילדים ואיכילוב, משפילים ביחסם ואינם נגישים.

אך אין אף אחד במודיעין, !!!!!

אז שאל אנשים והם ניסו לסייע . הגיע הנכה למחלקה לבדיקה, (כתוצאה מחילופי הדברים) באיחור של כחצי  שעה לערך ,, ואז שמע מזווית האוזן , את אחת האחיות: "ההוא( על הנכה) הגיע מאוחר, אז ימתין, את תכנסי לפניו"( ההיא הייתה אחריו ) ,

לריב ,  להתווכח,, על הזכויות שלך במקום כזה , שכבר בשער אתה מגלה זלזול בך במצבך הבין הנכה פשוט חבל על הזמן.

ישנם רופאים שלא איכפת להם מהחולה.  ראיתי זאת לא פעם בחדרי מיון. או שמשאירים חולה במסדרון ההמתנה לרנטגן לבד שעות,,, שכחו ממנו , זאת לא אלימות מצד צוות הבית חולים ? ראיתי את הפרסומים על אלימות חולים  כלפי רופאים בתקשורת ,,,, ושאלתי את עצמי למה ? למה זה קורה ? ולמה הכתבים חוששים להבליט את האלימות, שבאים החולים לטיפול, ההפקרה, הזילות,  ההזנחה, של צוות בית החולים החשש של אותם כתבים שיבולע להם מצוות הרופאים פן יפרסמו סקופ שכזה? 

משיחה עם ביטחון בית החולים בלינסון, נאמר כי אין אפשרות להיכנס מכיוון שקיבלו הוראות מגבוה, מניסיון שיחה עם המנהלת האדמיניסטרטיבית עופרה כי אין יכולת להיכנס למתחם זה כי זה הסיכום הנכים חונים יותר רחוק.

אני חושב  שבכלל לא הגיוני שנכה המתנועע עם כיסא גלגלים שאינו חשמלי יאלץ להתענות ולעלות בעליה הקשה. בלאו הכי והיה רצוי וכדאי להקצות לרכב נכה אחד מסוג וואן נכה הנע בכיסא גלגלים לא ממונע את זכות החניה. אך האטימות של בית החולים לעיתים חוצה גבולות וחוגגת  

במקרה אחר, נכה הגיע לבית החולים שניידר עם ילדתו הצעירה לשם טיפול כל שהוא,,,
לדבריו, בעבר שהיה מגיע לבית החולים היה יורד ישירות לחדר מיון, ומשם עולה למחלקות השונות של בית החולים, כי שם ניתנה הבנה למגבלה של נכה בכסא גלגלים, אך לאחר מספר שנים כשהגיע וירד ישירות למיון ( כי המחסום היה פתוח ) , החנה את רכבו בכך שהוא לא מפריע לאף אחד כמובן ,  ירד מרכבו. ואז הגיע במרוצה איש בטחון ואומר לנכה: שהוא חייב להזיז את הרכב (הרכב חונה באדום לבן  במפרץ והוא לא מפריע לתנועה ),  שאל אותו: "מדוע? " ענה לנכה: "שאלה ההוראות ,"
השיב הנכה: "שתמיד הוא חונה שם, ואין מניעה שעתה יחנה, והוא( השומר) יכול לעשות מה שהוא רוצה מצידו שיזעיק משטרה ,"
האיש בטחון זועק בקשר: "מבקש שיבוא כוח גיבוי שיש לו קרב ,,,,, "
דחילק הנכה לא בא לקרב הוא בא לטיפול רפואי עם ילדתו והם אנשי הביטחון בבית חולים  בקרב נגד נכה בכיסא גלגלים. 
הוזעק  למקום עוד איש בטחון, והנכה עם ילדתו  כבר במעליות והוא זועק אליו : "אתה מוכן לפנות את הרכב" הסביר לו הנכה את נכותו ומוגבלותו (למרות שהיא גלויה והוא רואה אותה),
השיב איש הביטחון: "זה לא מעניין אותי "  
ענה לו הנכה :  יפה ענית,, עכשיו תזעיק משטרה ותעשה מה שאתה רוצה,  ועלה 
המשטרה הוזעקה ,,,והשוטר בניידת כנראה הסביר לאיש בטחון שהוא לא יכול לעשות  שום דבר, אלא רק שאיש הביטחון יכול להגיש תלונה. 

במקביל נגש הנכה  להנהלת הבית חולים, והסביר למזכירות על הבעיה שלו כנכה , בקרירות אמפאטית נענה שהם יטפלו ( המזכירות )בבעיה ,, מסתבר שאף אחד לא טיפל בבעיה בהנהלת בית חולים , כי נכה זה לא מעניין , לעיתים לגלות אמפטיה לנושא שהצגת ללא טיפול, זה חוסך למערכת, כך חשבה מזכירות הנהלת בית חולים שניידר, אך הביטחון לא !!,